נר ראשון של חנוכה

אצלינו, כמו אצלינו, הילדות הן תמיד שותפות פעילות במטבח. נר ראשון של חנוכה איננו יוצא דופן.

לכבוד החג, כמיטב מסורת הטיגון, גם אנחנו נכנסו לקדחת השמן במטבח, התוצאה – ארוחת ערב של לביבות תפוח עץ וסופגניות אשל. מסביב – שלל ההכנות, החנוכיות וכל הנלווה אל החג.

פוסט בתמונות:

מספגים סופגניות

גולי עוזרת לאבא

גולי עוזרת לאבא

חומרים

חומרים

מערבבות

מערבבות

מערבבות

מערבבות

מי יותר מתוק?

מי יותר מתוק?

מטגנים

מטגנים

מטגנים

מטגנים

מטגנים

מטגנים

מטגנים

מטגנים

מספיגים את השמן

מספיגים את השמן

יאממממ

יאממממ

בוזקים אבקת סוכר

בוזקים אבקת סוכר

הצעת הגשה

הצעת הגשה

מלבבים לביבות תפוחי-עץ

קולפים

קולפים

מגרדים

מגרדים

מכינים את המאסה...

מכינים את המאסה…

אי אפשר תפוחים בלי קינמון...

אי אפשר תפוחים בלי קינמון…

IMG_3786

מלבבים לביבות במחבת

מלבבים לביבות במחבת

IMG_3792 IMG_3804 IMG_3821 IMG_3815 IMG_3834

ומכינים ערב חג

עוזרות לסבתא להכין את החנוכיות

עוזרות לסבתא להכין את החנוכיות

אפשר לתקן נר שבור?

אפשר לתקן נר שבור?

לשחק בנרות זה כיף

לשחק בנרות זה כיף

מדליקות נר

מדליקות נר

מדליקות נר 2

מדליקות נר 2

מדביקות נר :-)

מדביקות נר 🙂

שולחן חגיגי

שולחן חגיגי

ולסיום, סיומת…

IMG_3841חג שמח!

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , | 3 תגובות

מחאת השוקו

כן, גם אלינו הביתה הגיעה המחאה הגדולה. מה יש? כווולללם מוחים על כל מיני דברים, אז גם הן רוצות. אצלינו זה בא לידי ביטוי בצמד פעוטות הבית המגיעות לבושות בחיתול ותו לא בדרישה שאינה משתמעת לשני פנים:

אמא, שוקו!!!

ואמא? לאמא אין כח. אין לה כח לזוז ממקום מרבצה התורן וללכת, לשלוף את הקנקן עם שקית החלב (הי, גם אמא ואבא הם צרכנים טובים) למזוג לשני בקבוקים, להוסיף כפית שוקולית ולחמם במיקרו דקה וחצי בדיוק כי אחרת זה קר או חם מדי.

ובכלל, למה שוקו? מה יש בשוקו שהוא כל כך ממכר מבחינתן? מה יש בשוקולד שכל כך עושה לנו את זה בטעם? יש פה איזה שילוב בלתי ניתן להסבר שעובד לנו הישר על בלוטות החשק, במיוחד בשילוב הנצחי עם חלב?

הערך בויקיפדיה המוקדש לשוקולד הוא ארוך ומקיף ומלווה בשלל תמונות מעוררות תאווה. אבל לא משנים הסיפורים על בריאות וכדומה. אני חושבת שאנחנו אוהבים שוקולד ומוצרי קקאו, פשוט כי זה טעים!

פורסם בקטגוריה היא | עם התגים , , | כתיבת תגובה

אימת הניקיון

כן, אני יודעת שהבלוג נתפתח ממממזזזזממממןןןןןן.

כן, אני יודעת שהוא אמור לעסוק במזון, אז מה קשור פה הניקיון?

או, אז זהו, שאוכל זה גם ניקיון. אבוי, אך מזון ולכלוך לא הולכים טוב ביחד. נראה אתכם אוכלים במקום מלוכלך… במיוחד אם יש לכם בטן רגישה כשלי, שנוטה לאסוף שלל מרעין בישין שאיש אחר לא היה מרגיש. ניקיון הוא גם החלק הפחות אהוב עלי באירוח, והיות שחלק נכבד מהעיסוק שלי במזון קשור גם באירוח, עניין הניקיון מעורר בי לעתים אימה.

למה?

ראשית, כי אי אפשר לארח בבלגן הזה שנקרא הבית שלנו. התוצאה היא שלרב ביממה שלפני האירוח המטבח רוחש שלל רעשים והבית מתמלא ריחות טובים באדיבות ההוא שבחרתי לחלוק עימו את חיי. אבל בשעה שלפני התייצבות האורחים קורה פה משהו שניתן לשייך אולי לעולמות הקסם האפל ובמקום אישה בבית יש מפלצת. המפלצת הזו מנסה לגרש את כולם משטח המחיה שלה שבעוד כשעה יהפוך למתחם בו יתייצבו אורחינו בגאון. היא מנסה ליצור מתחם סטרילי שהגישה אליו היא אך ורק לפי החוקים המחמירים ביותר של החדר הנקי של אינטל. בלשון העם, המשמעות היא שיש כאן ניסיון שנדון מראש לכישלון להקנות לבית חזות נעימה על-ידי העלמת הכלים במדיח, האשפה בפח וניסיון נואל לחשוף שוב את המצע עליו אנחנו צועדים – הרצפה. קשה מאוד לעשות את כל אלו כשלהוא יש עוד "רק דבר אחד קטן להכין" והילדות מתורצצות כאחוזות דיבוק. איכשהו, הריטואל הקבוע הוא שהאורחים מתייצבים על המפתן ומגלים דירה חביבה, ילדות והוא מקולחים ואחת מפלצת מיוזעת ששבה להיות אישה מרוטה… אם התמזל מזלה – כשהם מתייצבים היא במקלחת.

אבל זה לא נגמר כאן, האירוח והארוחה מייצרים כמויות בלתי נדלות של כלים וציוד. ההוא, רענן מהמקלחת, מתייצב בדייקנות על רצפת המטבח וממשיך בלהטוטיו המרשימים ולאט לאט כלי ההגשה מתמלאים בשלל תבשילים מהבילים שעוברים חיש קל אל הצלחות בעוד הכוסות מתמלאות בשלל משקאות ואלכוהול. בתום הארוחה, המפלצת מגלה שאכן, היא נידונה לכישלון.

הטיפ שלי – הלכלוך לא יברח. בתום האירוח לרב לאים ממזון ועייפים משלל המטלות, השתלטות על משימת הניקיון נראית כמטלה שהמתאימה לטום קרוז באחד מסרטי "משימה בלתי אפשרית". אבל מניסיון של שנים, לא משנה מה עשיתי, תמיד כשקמתי למחרת הכל המתין וחיכה. אף כלי לא החליט לברוח. אחרי שנת לילה ובסיועם הנדיב של פלאי הטכנולוגיה (ותודה לממציא המדיח שהביאני עד הלום) הבית שב לאחר שעה קלה להיות אותו בלגן רגיל המוכר לנו מחיי היומיום ולא חיריה במסווה…


 

פורסם בקטגוריה היא | עם התגים , , | כתיבת תגובה

אוכל של בתי חולים

ההפסקה של כמעט שבועיים בין הרשומות היא על רקע הפתעה לא צפויה. היה לנו ה"עונג" לבלות מספר ימים במחלקת ילדים עם אחת ילדה שהרופאים לא רצו להיפרד ממנה (אל דאגה, הכל בסדר, רק שזה לא לבלוג הזה). כמובן, במסגרת המסויימת הזו, מה שמעניין זה לספר על תרבות ואווירת האוכל במעין מקום שכזה.

נתחיל מזה שסיטואציה שכזו היא יציאה משגרה ומכל אספקט של שגרה מוכרת, רק כדי ליצור שגרה חדשה שמתנהלת בתוך בועה ומערכת חוקים חדשה, כולל בכל הקשור למזון.

הילדים מתנהלים בתוך לו"ז שבו הארוחות מוגשות בשעות מוקדמות (בוקר – 7:30 לערך, צהריים 12:30 וערב 17:00). האוכל כשלעצמו הוא אוכל "בית חולים". ראשית, אין ממש תנאים לאכול – אין פינת אוכל, יש מגש עם בצלחת מפלסטיק שמגיע לאיזור המיטה ואין כל כך איפה לשים כי לרוב העגלות הקטנות מלאות בשתיה ושלל דברים מהבית. שנית, יש השתדלות רבה ללכת לקראת טעמם של הילדים (ביצים קשות, גבינות, מעדנים, סלט פשוט של עגבניה ומלפפון, פתיתים, פירה, עוף וקטשופ וכדומה). אך, כיאה למטבח מוסדי שצריך להתמודד עם דרישות של ילדים חולים עם צרכים בריאותיים כאלה ואחרים, לרב מגיע מזון דלוח למדי וגם הילדה אוכלת הכל שלנו לא ממש התלהבה מההיצע ומהתנאים.

התוצאה הטבעית של המשוואה ילדה חולה + הורים לחוצים + המון אנשים נדיבים וטובים = תזונת ממתקים. למעשה, למרות שלרוב אנחנו בית נטול חטיפים (כי אחרת אמא שלהן מחסלת הכל…) והכי הכי זה דגני בוקר בשקית, במהלך הימים הללו הילדה למדה לסרב לאוכל כי ברור שבמקרה של מצוקה אמא ואבא יתנו לה במבה. האמת? כשילדה שלנו בקושי אוכלת, אפילו אנחנו, שבאמת כל כך משתדלים, זנחנו את כל העקרונות. העקרונות יפים לשגרה בבית, מחלות זו כבר אופרה אחרת…

במקביל לילדה, שתזונתה מופקדת בידי ביה"ח, שוהה עימה לפחות מבוגר אחד כל שעות היממה שאינו מקבל מנת אוכל. זה אומר שתזונת ההורים הופכת להיות משהו בין פז"ן (נשנוש השאריות של הילדה) לקימבון משהו מהבית לתזונת קפיטריות. הצרה היא שהקפיטריות דלות במיוחד, מה ששולח אל הקניון הסמוך בין כותלי ביה"ח, שם ההורה השבוי ניזון מהיצע של ארומה במקרה הבאמת טוב לבין מזון מהיר במחיר מופקע. כך שבסופו של דבר, על רקע הלחץ והדאגה נסוגים גם ההורים אל מכונות הממתקים… כי בעת מצוקה אין כמו חטיף עשיר במלח, סוכר ושומן ודל בכל ערך תזונתי אחר לנחם את הנפש. כל זה כמובן, בצמוד לכוסות קפה נצחיות, גם הן במחיר מופקע. המזל הוא, שלהבדיל מהתפקיד היושבני במשרד בעבודה, רצים יום שלם אחרי פעוטה אנרגטית בת 3, ולפחות הקלוריות העודפות לא נשארות צמודות לאותו יושבן מפורסם…

אחרונים חביבים הם ילדי הבית האחרים. הם אולי נזנחו על ידי הוריהם, אבל נאספו אל חיקם החם והמפנק של בני משפחה אחרים שנרתמים אל המשימה או פוגשים בהורה מרוט וסחוט אחרי יום עתיר סרטי דיסני. נחשו מה אוכלים אז שאר ילדי הבית?

 

התשובה במהופך: הציפ
פורסם בקטגוריה היא | עם התגים , , , | 7 תגובות

שלום שלום

טוב, הגיע הזמן לחנוך באמת את הבלוג הזה.
יש לה בלוג אחר, אישי, בפורמט אחר ובמקום אחר, כבר לא מעט שנים. אבל, היא משתעשעת במחשבות על בלוג בענייני תזונה ומזון כבר המון זמן, ורק עכשיו אזרה עוז באמת לעשות את זה וגייסה גם אותו. בחרו בפורמט הזה של וורדפרס ומקווים שלא יצטערו, היא זו שתהיה אמונה על העדכון ועדיין שוברת קצת את הראש בעניינים טכניים, בטח יהיו פה כל מיני שינויים ויזואליים, אבל בסוף הם ייגמרו…
אז במה יעסוק הבלוג הזה?
כמו שכתוב בכותרת – הגיגים על אוכל. כמי שעוסקים באספקטים שונים של מזון ותזונה כבר הרבה שנים, מזון בעיניהם הוא עולם ומלואו. מזון ותזונה זה הרבה יותר ממה שנכנס לנו אל הפה, גם אם בסופו של דבר זה מצטמצם לכדי הביס הבא. סביב אכילה ואוכל יש עולם שלם של מידע, תרבות, מחשבות, רגשות והתעסקות. אישית, היא מתעניינת בעיקר בפן הבריאותי-מדעי, הוא בבישול ובתרבות ויחד כנראה שיהיו כאן כל מיני סוגים של רשומות.
זה גם ככל הנראה לא יהיה הבלוג שמתעדכן בתדירות הגבוהה ביותר במחוזותינו, כי אבוי – היא כותבת לאט ומתבשלת המון עם כל מחשבה לכל רשומה. אמנם כבר יש להם רשימה לא קטנה של נושאים לטעום מהם בדרך זו או אחרת, אבל ייקח זמן לגייס את המידע לגבי כל נושא שכזה. בתקווה שזה לא ימנע מהרשומות להיות איכותיות.
אז איך סוגרים רשומה פותחת?
אולי בברכת "בתאבון"…

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , | 7 תגובות